במשך השנים, רובנו, חווינו תחושת התפתחות או צמיחה באחד או יותר מהיבטים השונים של החיים: בהיבט התעסוקתי, הכלכלי, הרגשי, הרוחני, המשפחתי או החברתי.
תחושת ההתפתחות העשירה והאשירה את חיינו אך לאו דוקא העניקה לנו את החיים.
בתקופת החיים החדשה, שלאחר גיל 60 ולפני הזקנה, נראה כי תחושת התפתחות או צמיחה אישית, אינה נשארת כזכותו של האדם, אלא הופכת לחובתו. חובתו לעצמו, חובתו ליקרים לו ואף חובתו לחברה בה הוא חי.
לאחר גיל 60, באופן טבעי ישנם תהליכי הזדקנות והתדרדרות של הגוף. זהו טבעו של עולם ובלתי נמנע.
יחד עם זאת, רובנו או כולנו היינו רוצים לדחות את מאפייני הזקנה החל מהתקמטות העור, ועד בריחת הסידן, השתן, הסתיידות העורקים או כל מאפיין אחר של הזקנה הגיריאטרית – הסיעודית.
אך זאת פנטזיה עבור רובנו. את הזדקנות הגוף קשה או בלתי ניתן לעצור.
עם זאת, אני מאמינה בכל ליבי ואינסוף מחקרים תומכים בכך כי ניתן לדחות את תסמיני הזקנה הגריאטרית לסוף החיים, לקצר את הזקנה הגריאטרית או לעדן אותה ולהתמודד איתה באופן יעיל וראוי יחסית.
איך עושים את זה?! שאלת מיליון הדולר…
בוטוקוס? מכוני כושר? יוגה? הליכות או סקס?! כל התשובות נכונות. אבל הן נותנות מענה חלקי בלבד.
מכלול הווית האדם ניתן לתיאור (לפחות) על ידי שלושה רבדים: גוף, נפש וקוגניציה (מחשבה). לעניות דעתי, הדרך היחידה להתמודד עם הזדקנות הגוף הפיזי, היא השקעה מודעת מתוך אחריות ובחירה בהתפתחות בשני הרבדים האחרים של הוויתינו: הנפש והקוגניציה – המחשבה.
רק התפתחות מותאמת בשלושת הרבדים של הווית האדם: גוף, נפש וקוגניציה, תוכל לסייע לאדם להתמודד עם מאפייני הזקנה.
אז נשאלות הרבה שאלות כמו- מהי התפתחות? ומה מייחד אותה בגיל 60+ לעומת התפתחות בשאר שלבי החיים? ואיך בכלל אפשר לתמוך או להוביל אנשים בתהליכי התפתחות מודעת בדיוק כאשר הם יצאו לפנסיה ורק רוצים לנוח, לזרום או להגשים חלומות? ומה עושים עם החברה מסביב שרק רוצה שלסבא יהיה טוב והכל יזרום על מי מנוחות והסבא לוקח ‘סיכונים’- משתנה ומתפתח?
אענה כאן רק על שאלה אחת, כבסיס לשאר התשובות.
מה מאפיין מייחד את ההתפתחות של בני ה- 60+?
ההתפתחות אינה נמדדת עוד בכמה כסף ארוויח או גודל הבית שיש לי, שנת המכונית או המראה שלי. ההתפתחות נמדדת בתהליכים הפנימיים שאני עובר עם עצמי וביכולת שלי להכיר את מכלול הניגודים בתוכי, את את מכלול הצרכים שלי ולדייק את עצמי לעצמי ולסביבה.
ההתפחות נמדדת באיכות ובכוחות שאני מגלה עמוק בפנים. ביכולת שלי להמשיך ולנהל את חיי באופן מותאם למציאות הפנימית והחיצונית המשתנה.
ההתפתחות לאחר גיל 60 היא היכולת להמשיך ולנהל את המשפחה שלי על פי הערכים והצרכים שלי, למרות שהתא המשפחתי רק הולך ומסתבך עם הגעתם של הכלה, החותנת, החתן או הנכדים. התפתחות היא היכולת הגמישה שלי לנוע בין תפקידי ראש השבט השונים ולאו דווקא להיות ‘כספומט’ ומעניק שירותים ביבי סיטר על פי הצורך.
מחקרים מראים שכל תהליכי ההתפתחות לאחר גיל 60 נתמכים או מייצרים (כי אין לדעת מה הביצה ומה התרנגולת) יותר שלווה בחיים, פחות כעס, יותר אותנטיות, יותר קבלה עצמית וקבלה של האחר, יותר אהבה עצמית ויותר סבלנות.
ההתפתחות נובעת גם מהפעלת מאוזנת יותר של האונה הימנית לעומת השמאלית. כלומר שימוש יותר מאוזן בין הלוגי, ההגיוני, והמסודר (האונה השמאלית) לבין היצירתיות, הדמיון והרגש (אונה ימנית).
אז בני 60+ אומרים לי: “די, אני רוצה לנוח, לזרום, כל החיים עבדתי והתאמצתי ועכשיו אני רוצה לא לעשות כלום”. זה בסדר לגמרי לזרום, לא לעשות כלום מלבד כייף, טיולים ולנוח הרבה. אך, בתנאי אחד- תבדקו עם עצמכם- האם בתהליך המנוחה, האי עשייה אתם גם עוברים תהליך של צמיחה, התפתחות, חווית חוויות אחרות, שינויים אישיים והרחבת גבולות עצמכם?
האם אתם מצליחים לנוח בלי יסורי מצפון? להגיד “לא” למחויבויות ולבקשות של אחרים מכם ואח”כ לישון טוב בלילה?!
אצל חלקנו, תהליך ההתפתחות, מטרתו הענקת לגיטימציה פנימית להשקיע בעצמי, לזהות את הצרכים האישיים ולמלא אותם ללא ייסורי מצפון וכאבים על האחר שלא השקענו בו.
תהליך ההתפתחות לאחר גיל 60 הוא המעבר בין ה’צריך’ ל’רוצה’. והמעבר מהסתמכות על הערכה חיצונית (תרמתי מעצמי בעבודה, בקהילה, במשפחה) להערכה פנימית המבוססת על קריטריונים שמתאימים לי (לבשל לנכדים או לסטודנטים מהווה לי סיפוק ומשמעות).
ככל הנראה, בתקופת החיים החדשה, החכמה היא להתפתח תוך כדי מנוחה, זרימה, הנאה מהעשייה היומיומית. לחוש את חופש הבחירה בין אינסוף האפשרויות להתפתחות ולקיחת האחריות לבחירה ולדרך.
התפתחות לאחר גיל 60, מעלה בנו את השאלה- ואם לא עכשיו, אימתי?!
התפתחות לאחר גיל 60 – זאת לא זכות, זאת חובה!
התפתחות לאחר גיל 60 – זאת הדרך היחידה לעדן ולהתמודד על הזדקנות הגוף.
