שולחן החג הוא הזדמנות להכיר את המשפחה מזווית אחרת

“אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה של משחק,
מאשר במשך שנה שלמה של שיחה” אפלטון

עוד רגע כולנו נשב סביב שולחן החג לעוד ארוחה ועוד ארוחה ועוד ארוחה ועוד ארוחה…
במאמר הזה אני רוצה לשתף אתכם ב’שריטה קטנה – גדולה’ שיש לי – אין לי סבלנות לעוד ארוחה ועוד ארוחה ועוד… אם אין בה עומק – משמעות – ביחדנ’ס וחיבור. מבחינתי להגיע למפגש משפחתי זאת הזדמנות שהאחיות שלי וההורים שלי ישוחחו עם הילדים שלי, יכירו אותם עוד קצת ומכל מיני זוויות. זאת הזדמנות לשמוע מה עובר על אחותי ולחבק את אח שלי, שביומיום כל כך רחוק ממני.
ארוחה משפחתית היא הזדמנות להכרות יותר מעמיקה שלנו עם עצמנו ועם אלו שלא בחרנו שיהיו חלק מחיינו.

בתקופה האחרונה, דווקא סביב השולחנות שהכי פחות נוח לי איתם, החלטתי שבמקום לקטר, אני מנסה להנחיל ‘חוויה אחרת’– לשחק ביחד עם תום הארוחה. לא משחקי קופסא תחרותיים שבהם אני תמיד מפסידה או מוותרת מראש, אלא משחקים בהם לכולנו יש הזדמנות להכיר אחד את השני קצת יותר טוב ומזווית אחרת.

משחקים שכאלו הם הזדמנות לתיקון וחיזוק היחסים בתוך המשפחה – ריפוי טבעי ונגיש לדינמיקות משפחתיות מורכבות לצד הנאה משותפת. זאת הזדמנות של המבוגרים במשפחה ‘להיכנס לרגע לראש של הצעירים’ לשמוע את הלכי החשיבה שלהם ולהבין קצת יותר את האתגרים איתם הם מתמודדים. וגם להפך – הזדמנות שהצעירים יראו את המבוגרים מזוויות ראייה שונות – יש להם עולם עשיר מעבר לטיפול ולדאגה לצורכי המשפחה.

המשחקים עליהם אני ממליצה

יש כיום בשוק – ברשת ובחנויות הספרים, אינסוף משחקים בהם המטרה היא לשתף בחוויות אישיות, משחקים המפתחים אמפטיה, תקשורת ובונים קשרים עמוקים. המשחקים הללו לרוב, מתאימים למגוון רחב של גילאים ואפשר לשחק אותם בצורות מגוונות המותאמות לקבוצה קטנה או גדולה.

המשפחה שלי אוהבת 3 משחקים במיוחד  So Do You ו’לינק‘ שניהם מבית ‘קדמי משפחה של משחקים’ אלו משחקי שאלות מלאי הומור וחשיבה יצירתית המפתיעים אותנו בכל פעם מחדש – גם אם אנחנו משחקים אותם בפעם המאה (ותאמינו לי ששחקנו אותם יותר ממאה פעמים). אפשר לקנות אותם באינטרנט או ברשתות הגדולות של חנויות הספרים.

המשחק השלישי הוא ‘סביב השולחן’ – משחק קלפים לכל המשפחה שיצרה מדריכת ההורים המומחית להפרעות קשב וריכוז (ואצלי במשפחה יש את ההפרעות האלו בלי עין הרע…) סמדר לביא.  הקלפים מאפשרים מעורבות אחד בחייו של השני מתוך הכרות עם מחשבות, רצונות, חלומות והצלחות של כל אחד ואחת. ניתן לרכוש את המשחק אצל סמדר במייל smadarlavie@gmail.com או בטלפון 0544520506.

לכל האמיצים שביננו – ממש אין צורך להוציא כסף ולקנות משחק –
אפשר ליצור אחד כזה בקלות, לדוגמא:

• לכתוב שאלות על כרטיסיות ושכל אחד ישלוף שאלה, יענה עליה ויבקש מעוד משתתף אחד לענות עליה אחריו.
• להוריד תמונות מהאינטרנט ולבקש התייחסויות כמו – מה זה מזכיר לי?
• להוציא תמונות מאלבומים משפחתיים ישנים ולאתגר את המשפחה בניחוש – ‘מה קרה שם בתמונה או מה היה משמעותי באותו אירוע?
• לבקש מכל אחד לשלוף תמונה משמעותית שצילם בתקופה האחרונה ולספר על המשמעות שלה לגביו.
• לבקש מכל אחד שיספר על משהו אחד משמעותי שקרה לו במהלך השבוע (מצחיק, עצוב, משמח או מעצבן) אבל בלי מילים – בתנועה ושאר המשפחה מנחשת מה קרה.
• אם זה חג – לכתוב את כל מסורות החג, מנהגיו או מאכליו על קלפים ולבקש מכל אחד לקחת קלף שהוא הכי מתחבר אליו ואחר כך קלף שהיה מוותר עליו בשמחה (יכול להיות שלהתחיל מהשלילי – לשאול על מה הייתי מוותר, יפרק התנגדויות ואף יפתיע).
• להגיד איזו ‘מתנה’ הייתי הכי רוצה לתת לזה שיושב לידי בשולחן. או מה התכונה שאני הכי מעריך אצלו.
• לברך זה את זה בברכה המתחילה באות הראשונה של השם שלו.
• לשתף בבילוי המשפחתי האידאלי מבחינתי או איזו מתנה הייתי רוצה להעניק למשפחה המורחבת כולה או לחלקים ממנה.
• להזמין את המשפחה ליצור ספר זיכרונות משותף – שכל אחד יחשוב על האירוע האישי או המשפחתי שהיה לו בו הכי נעים / מצחיק / מיותר / מפתיע… אפשר לצייר אותם ולכרוך לאלבום משותף, או רק לדבר את הזיכרונות. אפשר להחליט שעל כל זיכרון שמסופר מותר לשאול רק שאלה אחת וכל פעם מישהו אחר שואל (לדוגמא, זה שיושב מימין למספר)
• לשחק ‘אמת או חובה’
• כל אחד מספר סיפור ושאר המשתתפים צריכים לגלות אם הוא באמת קרה.
• לקחת כתר של מלך / מדליה של אלוף ולהעביר בין המשתתפים – כל אחד מספר על עצמו – למה מגיע לו להיחשב מלך או מה הוא עשה שמגיעה לו ‘מדליה’. אפשר גם להעניק למי שיושב מולי את הכתר / המדליה ולספר למה.

ברור שיש התנגדויות וציניות כלפי משחקים שכאלו – אבל ברגע שתגייסו את מי שקל לגייס (בדרך כלל את הילדים), גם אלו שישבו בצד לאט לאט יצטרפו ‘לחגיגה’. ומי שלא רוצה – ממש לא נורא! ככל שאתם תקלילו את אי ההצטרפות ותוותרו על שיפוטיות, כך הנמנעים ירגישו נוח, מהר יותר לעזוב את עמדת המשקיפים מהצד ולהצטרף לשולחן.

חשוב להגיד לכל הנוכחים שאתם מאתגרים אותם בוויתור על ‘עקיצות’ ו’סגירת חשבונות’. שלזמן מוגבל (אפשר ממש לשים שעון עצר) אתם מזמינים הסתכלות ‘בעיניים טובות’ ואחר כך כולם מוזמנים לחזור לסורם.

אם גם אצלכם יש את בעיית הטלפונים הפולשים לשולחן, התייחסו לכך בהומור וערכו תחרות בין המוזמנים – מי שמצליח להתנתק מהמסך מקבל פרס או מבקש ממי שהוא רוצה שיכין לו מאכל אהוב לארוחה הבאה. ומי שהטלפון שלו מצלצל – צריך לספר פדיחה שקרתה לו או להוריד את הכלים לבד מהשולחן במשך 3 דקות.

אפשר להביא את המשחק כמתנה למשפחה המארחת, או ללכת עם הנכדים לבחור את המשחק לפני ארוחת החג, ואפילו להתאמן איתם בחוויית המשחק ולהכין אותם לתפקיד של ‘מלמדי המשחק’ לכל המשפחה.  כמובן שאפשר להכין משחקים בבית ביחד עם הנכדים – גם אותם אפשר להביא כמתנה למשפחה המארחת.

שימו לב – לא תמיד ולא בכל משפחה, תחרותיות מתאימה. לפעמים היא מוציאה באופן טבעי את אלו שלא מרגישים איתה בנוח או משמרת דינמקות מוכרות. בחרו בתבונה אם להשתמש בתחרות ואם כן, איך לעשות את זה.

והכי חשוב – לא לשכוח – להתבונן בעיניים של מי שמשתף. אתם המבוגרים – מהווים מודלינג של פרגון ושיחה מכובדת. לשמור על כך שלכל אחד ואחת מהיושבים סביב השולחן (ואפשר לפנות גם לאלו שברחו ממנו) יהיה מקום להביע את עצמו – בדרך שלו, בקצב שלו וברמה שלו.

בברכת חג משמעותי ומלא בבשורות טובות ורגעי חסד מרגשים

עינת