התשוקה לתשוקה – אין כמו התשוקה להבריא

תשוקה היא תחושה המניעה את האדם לפעולה. במילון היא מוגדרת כלהיטות, מאווה, או משאת נפש.
התשוקה היא הרבה מעבר לממד המיני וללא כל קשר אליו. היא כוח פנימי, חיות, דחף להמשיך למקום טוב יותר, או להמשיך לקוות. גם כעס, זעם, או טרוף הן תחושות המניעות אותנו קדימה לא פחות מעניין, סקרנות, או אהבה.
תשוקה היא תחושה פיזית שלא תמיד ניתן להסבירה במילים. לעיתים אנו פשוט חשים אותה כדחף בגוף הדוחף אותנו להיות נאמנים לעצמנו ולרצונות שלנו.

תשוקה היא אחד מבסיסי הביטחון בעצמנו – כל עוד היא קיימת, נמצא את המקורות והמשאבים בתוך עצמנו להמשיך לגדול ולהתפתח.
אנו עושים כל כך הרבה דברים בחיים על מנת לחוש תשוקה: נוסעים רחוק לטבע שמעורר אותנו ביופיו, יוצאים לסדנאות ותרים אחרי שיח מעמיק ואותנטי שנוגע במעמקי הנפש, מחפשים ללא להות שלוות נפש ללא דאגות, משתוקקים לעשייה משמעותית שתרטיט את מיתרי ליבנו וכן, לכולנו גם תשוקה למגע וחיבוק שירגיע את נפשנו. העיקר להרגיש את אותה חיות, להיטות שמעלה לנו האנרגיה ומרוממת את נפשנו.
לאורך החיים הבוגרים ההתחברות לתשוקה, הייתה סוג של פריבילגיה, זכות המוסיפה לחיינו גוונים של עומק ומשמעות. בתקופת התבונה מציאת התשוקות ותחושת החיות, הינן הכרח. כשמאזן האנרגיה פוחת מיום ליום, התשוקה והמשמעות בחיים, הן מעשירות את האנרגיה שלנו יותר מכל, הן החומר המזין את תהליכי ההתפתחות וההתחדשות שלנו.

המסע האחרון העלה בי דווקא את הקושי בהשגת ‘הזהב’ הזה. הרי אין מתכון מהיר הכנה לתשוקה שצריך רק להפשיר ולחמם במיקרוגל. היא לא מגיעה על פי הזמנה בתפריט של מסעדה. אנו צריכים בכל יום מחדש לטרוח, לתור ב”שווקים” אחר המצרכים הערבים לחקיינו ומהם להכין תבשיל מזין ומשביע שיש בו תשוקה. לשם כך, נדרש להקשבה פנימית עמוקה.
יכולתי לראות איך כל אחד ואחת ממשתפי המסע נאבקים על מנת לשמר בהם את אותה חיות. שרה רצתה כל כך להרגיש את החוויות בעוצמה ולא ב’כאילו’, ענת השתוקקה למצוא קשר טוב עם חברה שיעניק עניין ומשמעות נוספים בחייה, יוסי ביקש להסיר מכתפיו דאגות שלא שלו והשתוקק לשלווה, עיני יהודה עורו רק מהאפשרות של שיח על התשוקה המינית באופן גלוי.
השבוע הבנתי שהעבודה שלי ושל חברי היקרים לדרך: עמית, הילל ואורי מאפשרת באופן יזום לחקור, להתנסות ולתור אחר התשוקות שלנו כיום.

אני מתחברת לאמנון שסיכם את המסע עם ההארה שהוא חווה: “משמעות ותשוקה ירחיקו ממנו את הביקור הבא במרפאה”.
אז בכביש המהיר של השגרה בין ה’צריך’ ל’נחמד’ חשוב לחפש את אותם הדברים הפשוטים בחיי היומיום שמפגישים את המוח והלב ומעוררים לנו את הגוף.

בתקופת התבונה לחפש את הדברים הקטנים ש’עושים לי את זה’, ואת התשוקה שלי בהזדמנויות הנקרות בדרכי, הם הכלים המרכזיים בשימור החיות ודחיית ההתפוגגות. אין כמו התשוקה להבריא…

פרטייך התקבלו בהצלחה

שימו לב:

במידה ואינכם רואים מייל מאיתנו, נא בצעו חיפוש “מכון לתבונה” (לפעמים המייל נזרק לתיקיות אחרות).