ברוב התרבויות והדתות, מושג ה"עונג" מתקבל עם חשיבות רבה, אך מוגדר ומובן בדרכים שונות. זהו אחד המושגים האנושיים המורכבים יותר, משום שהוא נוגע ללב הקיום שלנו ולשאלה איך אנו בוחרים לחיות את חיינו.
ביהדות, המושג "עונג" מקושר לשבת, לחגים ולמיניות בחיי הנישואין; בשבת ובחגים, העם היהודי מתבקש לנוח וליהנות מן החיים. המסורת מזמינה אותנו לאכול אוכל טעים, ללבוש בגדים נאים ולהתמקד בנוחות וברוגע ולהנות מהחגיגות. היהדות מלמדת שדרך העונג ניתן להעמיק את כבוד היום הקדוש ולשפר את איכות החיים. בחיי נישואין, ישנה מצווה הקשורה לעונג, הידועה כ"מצוות אונה". זו מצווה על הבעל לקיים יחסי מין עם אשתו כשהוא מבטיח שהיחסים מספקים עונג רוחני ופיזי לשני הצדדים.
בנצרות, ישנה תודעה לזהירות מפני התמסרות יתר לחומריות, אך גם הכרה בחשיבות החגיגה והשמחה בחיי האדם והקהילה. עיקר הדגש הוא על המציאת של עונג במידה ובאיזון, כאשר העונג משמש כאמצעי לחיבור ולקיום ערכים רוחניים וקהילתיים.
באסלאם, העונג אינו נדחה כלל, אך חייב להיות מותאם להלכות הדת. ההנאות החומריות נתפסות כחלק בלתי נפרד מהחיים, כל עוד הן אינן פוגעות בעקרונות האמונה והמוסר. באסלאם מדגישים שעונג אמיתי נעוץ בשלום הנפש ובקיום מוסרי ודתי.
בהינדואיזם, העונג מובן כחלק מהמסע האנושי הרחב יותר אל תוך הרוחניות וההתעלות. התפיסה היא שהחיים כוללים גם הנאות חומריות, אך השאיפה היא למצוא עונג גם בהתבוננות פנימית ובהתחברות לאלוהי.
בבודהיזם, עונג וסבל נתפסים כחלק ממעגל שחייבים להבין כדי להשיג שחרור אמיתי. הבודהיזם מלמד שהעונג האמיתי אינו בהכרח חומרי או רגעי, אלא מושג בהשגת שקט פנימי והפסקת ה"צמא" לתשוקות הזמניות שלנו.
כל דת תופסת את המושג "עונג" באופן שונה, אך כולן מסכימות על חשיבותו של העונג בחיינו. ההבנה שעונג יכול לבוא בצורות שונות ולשרת מטרות שונות היא מרכזית לפילוסופיה האנושית ולחיפוש אחר משמעות בחיים.
