עונג הוא תחושה של הנאה רבה ונעימות. ככל שהגוף נשחק ומסע החיים כבד יותר, כך יש חשיבות גדולה יותר לרגעי העונג הקטנים של החיים, והם מעניקים לנו תחושת חיבור עמוקה ומשמעות. עונג גופני ורגשי הוא תנאי בסיסי לבריאות הנפשית והגופנית שלנו.
נוקשות האברים, יובש העור, ההתכנסות הפנימית או צמצום הגירויים שמלווים את תקופות החיים המאוחרות, עלולים להפחית באופן טבעי גם את מגוון רגעי העונג הגופניים ואפילו את הרגשיים. על כן, עלינו להתאמן באופן מודע בהרחבת הרגעים הללו – לדעת לחקור את עצמי ולגלות את פיסות העור, את בלוטות הטעם, את אברי החישה שמהם נוכל לחוש עונג; להבין שהגוף שלנו, שתמיד משתנה, משנה ללא הרף גם את צרכיו; ולהבין שחוויית עונג רגשית או מנטלית יכולה להתקיים כמעט בכל רגע נתון, והשאלה היא אם נאפשר לה להתממש.
תחושת העונג לא מתרחשת בגוף, בעור או במערכת העיכול כי אם במוח, והיא תגובה לגירוי. אותו ליטוף יכול להיות מענג או מעורר רתיעה. המוח מחווט בצורה כזאת שפעולות שלאורך האבולוציה עודדו הישרדות או התרבות, הסבו לנו עונג וקיבלו משמעות. לצד מערכות האבולוציה הפרימיטיביות, האותות מתקבלים ממערכת החושים שלנו ומגיעים אל המוח שמלא בזיכרונות ובמחשבות אישיות. מערכת התחושה של המוח בעצם שואלת את עצמה 'מה דעתך על האות שקבלת?' ובמוח מתקבלת ההחלטה מה דעתו על האות. אם אנחנו במצב רגוע, בטוח, משוחרר ונינוח, התשובה של המוח תהיה מסוימת, ואם אנחנו בלחץ או בעומס התשובה של הגוף תהיה אחרת; אם התחושה מתחברת לזיכרון חיובי התשובה תהיה שונה לעומת תחושה המתחברת לזיכרון לא נעים. הפרשנות של האות תלויה בפרשנות כללית ורב־מערכתית המגיעה מהגוף ומהמוח גם יחד.
ברמה הפיזיולוגית, כאשר התגובה של המוח לגירוי היא חיובית, מתרחשות במוח שורה של תהליכים ביוכימיים; הדופמין – הנחשב ל"נוירוטרנסמיטר של ההנאה וההנעה", משתחרר בעודנו פועלים לקראת הפעולות המחוללות עונג ונותן לנו את התמריץ להמשיך ולפעול. האנדורפינים שמשמשים משככי כאב טבעיים ותומכים ביצירת תחושות של שמחה ואופוריה.והסרטונין הקשור למצבי רוח ולתחושת אושר ושלווה. רמות גבוהות של סרוטונין מקדמות תחושת רוגע ויכולות להקל על תחושת דיכאון וחרדה.
אם נחשוב על המוח כעל גן שבו אנחנו מטפחים אזורים רצויים, נבין שאפשר לטפח גם את מרכזי העונג. הרחבתם והפעלתם באופן שישקף את עולמנו הפנימי יאפשרו לנו מחד גיסא חיים מלאים, נעימים ובריאים יותר, ומאידך גיסא, תעורר השראה לסובבים אותנו.
הדרך הכי יעילה להגיע אל עונג היא פשוט לדבר עליו עם עצמנו ועם אחרים, ולהרשות לעצמנו לחקור אותו גופנית, רוחנית, רגשית, מחשבתית – בכל המובנים. פשוט לבחון ברגישות אין קץ מה 'עושה לי את זה'. בסיס העונג הוא בקבלת עצמנו ואהבת עצמנו, בידיעה שאנחנו ראויים וראויות לעונג. בחברה שלנו, עם המיתוסים שלאורם גדלנו, רובנו צריכים לתרגל את ההכרה הזאת.
