ירידת יכולות אצל אנשים מבוגרים ואמצעי נגד.
לפי פרופ' דן אריאלי, בספרו החדש "אמונת שווא". קיים מגוון הסברים לירידת היכולות והקוגניטיביות אצל אנשים מבוגרים, או לאפקט הקטנת "רוחב הפס" הקוגניטיבי. הוא מצביע במיוחד על האפקט השלילי של "המתח המצטבר" או בלשונו "המתח הרב שכבתי". הוא מראה שהבנת השפעת גורם זה, בשילוב עם התהליכים הפיזיולוגים הנורמטיביים, העוברים ממילא על אנשים מבוגרים, מאפשר לנו להרחיב את התובנה לגבי גורמי ותהליכי הירידה התפקודית והקוגניטיבית ומשם אף יכולת טובה יותר למצוא תשובות לכך.
מקורות המתח הרב שכבתי: המציאות הבלתי יציבה של החיים המודרניים, הכוללת אי יציבות כלכלית, מתח וקיטוב פוליטי וריבוי הסכסוכים המזויינים, המאפיינים כיום מדינות רבות בעולם וכן גם שינויים מהירים נוספים במגוון תחומים רחב, גורמת לכך שרמת המתח הבסיסית של כלל תושבי העולם גבוהה ועל כן מאתגרת את היכולת האנושית הטבעית לאיזון מתחים. כאשר לגורמים אלו יצטרפו ברמה האישית, היציאה לפנסיה, העלולה לגרום לירידה ברמת ההכנסה, לאובדן תחושת עשייה משמעותית ולצמצום או אבדן מסגרות שייכות ובנוסף גורמי מתח המופיעים או מחמירים בגילים גבוהים, כגון מחלות אישיות, מחלות בן זוג, או צמצום פיזי של יכולת התנועה היכול להוביל לבידוד חברתי, נקבל מתח רב שכבתי, היכול לאתגר קשות את יכולת ההתמודדות שלנו .
במידה שלכך מתווספת מלחמה, על תוצאותיה הלאומיות והאישיות, המוסיפה ותורמת עוד לרמת מתח גבוהה ממילא, התוצאה עלולה להיות צמצום משמעותי של "רוחב הפס" הקוגניטיבי של האדם והבאתו לרמת תפקוד, שיכולה אף להראות, או להתנהג כסוג של דמנציה שהמודעות לה עלולה לתרום כעת לירידה נוספת בדימוי ובביטחון העצמי, לעלייה נוספת ברמת הפחד והמתח ומכאן להמשך ההידרדרות, בתהליך שיכול להראות כעת כ"מפל אירועים" אכזרי, שיוביל להחמרה מהירה עוד יותר של אובדן היכולות.
הגישות והכלים שפותחו ומיושמים על ידי ה"מכון לתבונה" כגון גישת "הגילנות החיובית" שמשמעותה להבין ולממש את היתרונות של תקופת החיים שאחרי היציאה לפנסיה, כמו היכולת לעבור ממיקוד והשקעת הזמן והמשאבים בילדים, או בקריירה, להשקעה במימוש יכולות וחלומות אישיים שלכם, שהמתינו לזמנם, בפתוח תחביבים חדשים, בלמוד תחום שתמיד עניין אתכם, או אפילו ברכישת מקצוע חדש, מותאם לגילכם, שייתן לכם גם תעסוקה וגם תחושת מחודשת של עשייה משמעותית ולכן חיים משמעותיים.
בנוסף לאלו, גם יכולת ליהנות מתקופה שבה הגיל והניסיון מאפשרים לנו לתפוש עמדה של משתתף מודע, רגוע ואף תומך במעגל החיים של אחרים. לקבל על עצמנו את תפקיד המבוגר האחראי כלפי הסביבה, אם המשפחתית ואם הכללית ולהעמיד לרשות צעירי משפחתנו את התובנות, הידע והניסיון שנצברו אצלנו.
כל אלו יתממשו ב"זקנה מיטבית" המתבטאת בהמשך ההתפתחות אישית, כעת בדגש על התפתחות רגשית ואינטלקטואלית, שאינה מותנות או מוגבלת על ידי מצבנו הפיזי, וגם היכולת לעשות כל זאת תוך כדי הרפיה רגשית ופיזית קרי: בנחת, בסבלנות ובסובלנות כלפי עצמנו, כלפי הזמן החולף וכלפי האתגרים שהמציאות החיצונית הסובבת אותנו מעמידה בפנינו.
גישה זו של המשך ההתפתחות תוך כדי הרפיה, תורמת לשמירת הביטחון העצמי והדימוי החיובי שהם מרכיב מרכזי של החוסן האישי ויכולה לכן לסייע לנו בשימור איזון חיים בריא שבין תהליכי ההזדקנות הנורמטיביים הבלתי נמנעים לבין המציאות וחוויות החיים היומיומיות.
