אלה בת השנתיים מבזיקה אלי את החיוך כחול העיניים "ההורס" שלה ועושה בדיוק את מה שאני אוסר עליה. אני מזעיף פנים בחוץ אבל נמס מאהבה והערכה מבפנים. אני יודע שהיא עושה בדיוק את מה שהיא אמורה לעשות – לפתח את אישיותה וכישוריה, כמרכיב הכרחי במסעה הטבעי לגידול ומימוש הפוטנציאל שלה, כי עם כל צעד שהיא עושה היא גדילה.
אירנה בת ה 72 מתעקשת לסחוב את הקניות לבד הביתה ולעלות במדרגות לקומה השלישית. כשהיא נכנסת הדבר השני שהיא עושה זה לשבת ליד המחשב ולהמשיך לקרוא את חומר ההכנה למפגש הבא של הקורס, שרכשה בלא מעט כסף. שלושת הפעולות וההחלטות האלו אינן מובנות מאליהן כי הרי אירנה כבר אינה נמצאת במסלול של גדילה והתפתחות אלא, כפי שמקובל תרבותית להניח, בדיוק ההפך!
מה בעצם קורה פה?
כנראה שאירנה החליטה על מרד! מרד בהנחה החברתית והתרבותית המקובלת שמגיל מסוים – נגיד 60+ גם הטבע מתחיל לפנות נגדנו ו"לקחת" מה שנתן קודם וגם בזה שהיכולת להביא תועלת לעולם ולאדם לכאורה אובדת לנו כעת. למעשה אירנה החליטה להמשיך "לגדול"! ולהטביע חותמה בעולם. זאת אומרת להמשיך לפתח ואף לגוון את הפוטנציאל האישי ופוטנציאל העשייה שלה אבל הפעם לא בצורה "הטבעית" כגון מהציצי למוצץ, מהמוצץ לאכילה בידיים ומשם למזלג ולתעודת הבגרות, אלא בצורה מודעת, מתוכננת, מבוקרת ומגוונת.
למשל את הכושר הגופני תטפח באמצעות העדפת הליכה על נסיעה, עם סיום האתגר שבעבודה תתמודד באמצעות האתגר של תחביב חדש ו/או התנדבות (ולעיתים גם באמצעות הקמת יוזמה כלכלית חדשה שלה). את העדר הצורך ללמוד מקצוע או תפקיד חדש תאזן באמצעות קורסים מרחיבי דעת בתחומים חדשים ומאתגרים. על אובדן מסגרות השייכות, הקשורות בהורות ובפרנסה תענה על ידי הצטרפות למסגרות לפעילות ולעשייה של בני גילה, או על ידי יוזמה אישית להקמת מסגרות כאלו שבהן ימצאו תשובה גם אחרים.
החלטות וצעדים אלו יהוו עבורה אתגר והזדמנות לגדילה חדשה ומחודשת. אך, בכך לא די. היא יודעת שהדוגמה האישית היא תמיד הכלי החינוכי הנכון והאפקטיבי ביותר. כמו כן היא יודעת שהחיים הם זרימה מתמדת, בהתחלה במעלה הנהר ובסוף במורדו, אבל לאופן בו אני "חותר" בזרם משמעות ענק על הסיכוי למצות את מה שהחיים בכלל יכולים להציע ולזמן לנו ולחיות חיים איכותיים וראויים. ולכן היא חושבת לעצמה שגם אם אינה כבר בעמדה של להורות, לאסור, או לכעוס על ילדיה כדרך לחנכם, עדיין עיניהם עליה והאופן בו תתמודד עם שלבי החיים השונים יהווה את המורשת שהיא תשאיר לדורות הבאים של משפחתה. מורשת זו, היא יודעת, חייבת להיות מורשת של גדילה והתפתחות, עם ולמרות ואולי גם בזכות כל האתגרים שהחיים בכלל או הגיל בפרט יזמנו לנו.
