[ihc-logout-link]

מדוע חשוב להרפות

אסתר מאיר קעטבי

מיכל אנסקי, אישה צעירה ויפה. סלב ישראלית מצליחה בשנות הארבעים לחייה, עלתה על טיסה בשנת 2019 בחזרה מחופשה, ולפתע חשה כאב חד שפילח את פניה ועיוות אותם.  

לתופעה הזו קוראים "שיתוק על שם בל". הרופאים לא יודעים בדיוק מה גורם לשיתוק אבל מיכל עצמה סבורה כיום, חמש שנים אחרי, שהיא לא הקשיבה למה שהגוף והנפש שלה מבקשים. 

בראיון למגזין "את" מיולי השנה היא מספרת:

"לפעמים אני חושבת על החיים שהיו לי לפני, איך רצתי ממקום למקום, תמיד בתנועה, תמיד 'עושה'. לא הקשבתי לגוף שלי, לנשמה שלי." 

מה קורה לנו כשאנו רצים ממקום למקום ועסוקים בלהגיע להספקים? לכבוש עוד משימה. ומיד אחריה עוד אחת?

במצב הזה, הגוף והנפש שלנו נמצאים בדריכות והגוף שלנו נכנס למערך הגנתי , המוח, שהוא ליבת המחשב של הגוף שלנו, מקבל הנחייה אוטומטית להפעיל את  מערכת העצבים הסימפתטית. 

זו המערכת שאחראית על ההישרדות שלנו במקרים שבהם אנחנו בסכנה. היא אחראית להפריש הורמונים כגון אדרנלין, קורטיזול וכו…אלה הורמונים ממריצים שבבת אחת מעירים את הגוף, מגבירים את לחץ הדם ומביאים את השרירים לדריכות לקראת תנועה וגורמים למוח להיות בחשיבה מאד ממוקדת סביב ההישרדות וההימלטות מהסכנה   (FIGHT FLIGHT OR FREEZE).

אפשר לנסות לשער, מה קורה לגוף ולנפש שלנו לאורך זמן, אם הוא נמצא במצב של סטרס, דחק, לחץ לאורך זמן ממושך.

לכך נוסף עוד אספקט חשוב: בזמן שהמערכת הסימפטטית , שתוארה לעיל נמצאת בפעולה, המערכת המקבילה שלה, המערכת הפארה-סימפטטית, שאחראית על תהליכי חיזוק וריפוי הגוף אינה פעילה.

אנחנו בנויים כך שבכל זמן נתון, רק אחת משתי המערכות האלה יכולה להיות פעילה. 

המערכת הפארה-סימפטטית , האחראית על תהליכי ניקוי, ריפוי ותחזוקה שוטפת של הגוף פעילה אך ורק כאשר אנחנו נמצאים במנוחה. 

כאשר מערכת המנוחה בפעולה, גם המוח שלנו נכנס למנוחה, והוא יכול לעבד בנחת את הרשמים שהכנסנו לתוכו  ואז מתחילות לעלות מחשבות  חדשות ויצירתיות.

יש דרכים רבות להביא את הגוף למצב הרגיעה הנדרשת להפעלת המערכת הפארה-סימפטטית: נשימות עמוקות ואיטיות, טיול בטבע, מקלחת טובה, יוגה, מדיטציה, לצייר, מוזיקה טובה ועוד…

פעילויות אלה מגרות את  המערכת הפארה סימפטטית  להיכנס לפעולה. כי עצם הפעילות המרגיעה  משדרת למוח מסר שאנחנו כרגע בסדר. אפשר לשחרר את הפעולה של המערכת הסימפטטית שמטפלת במצבי איום וחרום ולאפשר למערכת המנוגדת לה- הפארה-סימפטטית להתחיל תהליכי הרגעה.

כתוצאה מכך נחוש פחות  חרדה ואז  גם המיינד והמחשבות המתרוצצות נרגעים. 

ושם יכול להיפתח מרחב שמאפשר לדברים חדשים להכנס ולמחשבות חדשות להכנס 

המצב האופטימלי הוא להיות באיזון של שתי המערכות: אחת מהן מדרבנת אותנו לחשיבה ממוקדת פעולה ועשייה מועילים בעולם והשניה מאפשרת את החיווטים החדשים במוח, למחשבות החדשות לנבוט, ולגוף לרפא את עצמו ולהכין אותו לקראת הפעילות הבאה שתידרש.

מיכל אנסקי: 

"לא הקשבתי לגוף ולנשמה, אולי זה היה החטא שלי", מגזין את, יולי 2024

Facebook
WhatsApp
Email

תודה על הרשמתך!

בהמשך יתקיים מפגש זום לקראת המסע – קישור ותזכורת יישלחו לקראת המפגש
בינתיים אנחנו זמינים לכל שאלה.
המשך יום מבורך

תודה על הרשמתך!

בהמשך יתקיים מפגש זום לקראת המסע – קישור ותזכורת יישלחו לקראת המפגש
בינתיים אנחנו זמינים לכל שאלה.
המשך יום מבורך

פרטייך התקבלו בהצלחה

שימו לב:

במידה ואינכם רואים מייל מאיתנו, נא בצעו חיפוש "מכון לתבונה" (לפעמים המייל נזרק לתיקיות אחרות).

פרטייך התקבלו בהצלחה

שימו לב:

במידה ואינכם רואים מייל מאיתנו, נא בצעו חיפוש "מכון לתבונה" (לפעמים המייל נזרק לתיקיות אחרות).

פרטייך התקבלו בהצלחה

שימו לב:

במידה ואינכם רואים מייל מאיתנו, נא בצעו חיפוש "מכון לתבונה" (לפעמים המייל נזרק לתיקיות אחרות).