יום אביבי בשנת הקורונה הראשונה. הנכד הבוגר ואני מתגנבים מהבית ויוצאים לטיול בטבע, היכן שהמשטרה לא תקנוס אותנו על ההסתובבות בחוץ שהייתה אז אסורה.
הנכד משתף אותי בהתלבטויות ובשאלות על הקריירה העתידית שלו: האם בכלל להמשיך בתחום המקצועי של התואר הראשון, שהוא מסיים בקיץ הקרוב? ואם כן, האם להמשיך לתואר שני ברצף או לדחות לתקופה מאוחרת יותר? האם לעבור למוסד לימודי אחר? האם להמשיך בעבודה שהתחיל במקביל ללימודים? וגם איך לפרש דברים שנאמרו בשיחה עם נערה שהוא מגלה בה עניין?
מסביבנו הטבע פשוט שם, ממשיך בשלו בלי שאלות ובלי ספקות.
והנכד, מוצף בתהיות מהותיות לגבי חייו העתידיים. שאלות שאין דרך להשיב עליהן כעת, לא בביטחון ולא בוודאות.
אבל אולי, אולי בכל זאת סבא יודע משהו שיכול לסייע?
הפרש הגילים בינינו 50 שנה. אני גדלתי בדור אחר, בתרבות אחרת ובמציאות שונה מאוד. אז מה כבר יש לי ללמד אותו? ועוד לענות לו על שאלות לגבי העתיד המצפה לו – עתיד שברור שבחלקו הגדול כבר לא אהיה נוכח…
אז פשוט שיתפתי אותו במה שאני קורא לו ביני לביני, פתיחת "חלונות למציאות"; סיפרתי לו שהדבר שהתווה והשפיע רבות על מסלול חיי המשפחתי והמקצועי, הייתה התשוקה המתמדת להכיר תחומי ידע חדשים ואנשים חדשים, ולהתנסות בעולמות עשייה חדשים.
ספרתי לו שברבים מצמתי ההחלטות של החיים, לא הייתה לי דרך לדעת לאן הבחירות שלי יובילו. אבל תמיד ידעתי שכל בחירה תרחיב לי את מגוון החוויות בעולם, תלמד אותי על עצמי ותפתח אותי. תפתח לי עוד "חלון למציאות" ובו בזמן גם "חלון אל עצמי" וככל שיהיו לי יותר "חלונות", אחיה חיים עשירים, מספקים ובעלי משמעות וערך רבים יותר.
לא הסתרתי ממנו שיש גם לא פעם מחיר לשלם על בחירות אלו וברור שחלקן יתבררו בדיעבד כשגויות. אבל, לו, לא הייתי בוחר לפתוח כל כך הרבה חלונות ולהתבונן בהם לרווחה, אני מאמין שלא הייתי מגיע לגילי הנוכחי בהרגשת סיפוק על חווית חיים עשירים ומשמעותיים, אלא, אולי בצער ובחרטה על חיים שהוחמצו.
ועל כן אמרתי לו, לעולם לא תוכל לקבל החלטה לגבי העתיד בביטחון מלא. מכאן שהעצה והמתנה שאשמח לתת לך כסבך היא שההחלטה המהותית ביותר שאדם צריך לעשות לגבי חייו היא, האם וכמה חלונות הוא רוצה לפתוח לעצמו במהלכם. ומכאן שלא כל כך משנה מה תחליט ותבחר ברגע זה לעשות וללמוד, כי גם אם יתברר ששגית עדיין כל בחירה כזו מחזקת ומציידת אותך גם בעוד חלונות שיביאו אותך לעשייה הבאה יותר בשל ויותר מוכן. וגם בהבנה, ביכולת ובביטחון לבחור מחדש בצומת הבאה.
הלל אפרת
