בעת עתיקה, בלילות של לבנה מלאה, היו זקני השבט מתכנסים סביב האש ומספרים
סיפורים. הם דיברו על הטבע – אבל בעצם סיפרו עלינו. על הקשר העדין והעמוק שבין האדם
לעצמו, בין אדם לאדם, ובין האדם לעולם שסביבו.
במסע שלנו בגאורגיה נצא לגלות מחדש את הקשרים הללו – דרך ההרים, הנחלים, העצים
והאבנים. נלמד להקשיב – לעצמנו ולטבע. נרגיש כיצד יסודות הטבע פועמים לא רק בחוץ,
אלא גם בפנים.
כשהלב עייף – ננוח על האדמה. כשיש בנו שאלה – נביט בעץ. כשמשהו תקוע – נלך אל
הנחל. כל תופעה בטבע הופכת לסמל חי: השמש, הלבנה, הנחש, העיט – כולם מורים לדרך
של התחדשות, שחרור וצמיחה.
זהו מסע של ריפוי, של חיבור, של תנועה פנימית דרך החוץ. מסע שבו כל צעד הוא חותם, וכל
חוויה היא שער להתרחבות.