'א-אינטגרציה' ו'מורכבות רגשית'

היכולת שלנו לחוות חוויות קשות ואף טראומטיות, להכיל את הכאב, אבל לא לאבד תקווה ביחס לעתיד האנושות והעולם, מבוסס על 2 מיומנויות בסיסיות, שלשמחתנו, בעלות פוטנציאל עליה עם וותק החיים שנצבר.

העלייה בגיל מפתחת בנו יכולת מופלאה לְא-אינטגרציה – היכולת להכיל מורכבות רגשית, אי עקיבות, סתירות ועמימות ללא תחושת לחץ או אי נוחות, להרגיש שלמות ללא הצורך לחבר את כל החלקים שבנו. היכולת לא-אינטגרציה מסייעת לנו לחוות באופן דיאלקטי, בעת ובעונה אחת, רגשות חיוביים ושליליים חזקים, שאינם תלויים אלה באלה, ומגנה עלינו מפני פגיעה בערך העצמי בשל השינויים המאפיינים את גיל התבונה ואת תקופת הזקנה. בעזרתה, למשל, אנו מתמודדים עם הידרדרות בתפקודי הגוף בלי לאבד את שמחת החיים ואת תחושת החיוניות. ככל שיכולות אלה מתעצמות, כך גדלות הגמישות והרווחה הנפשית שלנו, ואנחנו מרגישים שמחים ושבעי רצון יותר מחיינו. כך למשל באחד הקורסים סיפרה לנו אחת המשתתפות שבזכות תהליכי הלמידה וההתפתחות שלה היא התמודדה טוב יותר עם מחלת נכדתה. בדרך כלל מצב כזה מעורר אצל רובנו תחושות לחץ ודאגה, אבל היא קיבלה את הדברים כהווייתם והתמודדה עימם מתוך מקום שלֵו יותר וממוקד. הא-אינטגרציה היא היכולת המחשבתית המבוססת על ההכרה בסתירות.

שתי המיומנויות האלו, מאפשרות לנו גם בימים מורכבים –להחזיק בתקווה.