בדרך הטבע אנו כאנשים צעירים, בדרך כלל גם מלאי אנרגיה ובטחון, או לפחות מנסים להציג עצמנו ככאלו. מבקשים לנוע קדימה "לכבוש" לעצמו מקום בעולם, להתבלט באמצעות בטחון עצמי והצגת עמדות ודעות ברורות ומעדיפים לתת ולקבל תשובות מהירות, ברורות וחד משמעותיות, לדילמות וסוגיות שהעולם והחיים מציבים בפנינו. או, להיצמד לגורו, לפוליטיקאי, לאיש עסקים שנראים כיודעי כול, כמחזיקים את הנוסחה המנצחת להצלחה.
אבל! עם הזמן אנו לומדים שלא כול הנוצץ זהב. הכיוון שנראה במבט ראשון מתאים ונכון עלול להתברר כשגוי. האדם שנראה ככזה שיודע את הדרך בביטחון וללא הסוס מתגלה כשרלטן שגם הוא בעצם טועה ותוהה כמו כול אחד אחר. הבטחות גדולות נמסות כמו השלג עם יציאת השמש ואנו עלולים להפוך ולהיות ציניים, מרוחקים ומתקשים לתת אמון.
אז על מי להישען כשקשה לסמוך על האנשים שסביבנו, כאשר מאחורי כול אחד מציץ אינטרס אישי, כשהאמת היא לפחות סובייקטיבית, אם לא מזויפת כליל? וכאן בא ה – AI. אין לו לכאורה אינטרס ספציפי, הוא אנונימי, לא אהיה חייב לו כלום אם איעזר בו, הוא נשען על מאגר ידע שלעולם לא יהיה לי. כולם משתמשים בו אז למה לא אני?
אבל! האם כלי זה באמת חף משגיאות, יודע הכול, אובייקטיבי לחלוטין? כנראה לא! והסיבה? הוא נבנה על ידי בני אדם שלהם כול החולשות שמנינו קודם, נשען בעקרו על ידע שלמעשה כאשר מגיע אלינו הוא כבר "ישן" . מבטא את התרבות העמוקה ומערכת הערכים של מי שבנה אותו, נוטה "לרצות" את המשתמש ולכן אפילו להמציא תשובות כשאין לו אמיתיות. אינו יודע לדמיין משהו שונה מהותית מהקיים, לסטות או לפרוץ לעולמות חדשים, השונים מהותית מהנתיב שהידע הקיים מצביע עליו.
אם כך איך אנו בכול זאת יכולים לקחת אותו ולהיעזר בו במסע החיים שלנו? כאן יכולים לסייע לנו היתרונות הבאים בדרך כלל עם הגיל. התובנות והתבונה שניסיון החיים צייד אותנו בהן.
קודם כול היכולת והאומץ גם לקחת את הזמן ולא לקפוץ ראש למסקנות והחלטות, וגם להטיל ספק! האם המידע מבוסס? האם זו האפשרות היחידה להבין ולפעול? האם יש גם אפשרויות אחרות? אילו אינטרסים נמצאים מאחורי גישה/עמדה זו או אחרת? האם יש פה באמת חידוש, או חזרה בגרסה מצועצעת כזו או אחרת על מה שמקובל ושגור?
הבט נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא התפתחות נטייה להישענות יתר על ה-AI בקבלת מידע ואף בקבלת החלטות אישיות, תהליך המבטא ירידה בתחושת הבטחון העצמי וחיפוש דרך לאזנה. הבעיה שיכולה להתפתח כתוצאה ממהלך כזה היא דווקא העמקת תחושת התלות בתוכנה, חיזוק חוסר הבטחון העצמי ואולי אף תחושת הערך העצמי. נזק נוסף יכול לנבוע מיצירת "חוב קוגניטיבי" קרי: ירידת היכולות המנטאליות בגלל הקטנת השימוש בהן והעברתן לגורם חיצוני.
אם כן, מה יכולה להיות הגישה המשלבת את יתרונות הגיל ויתרונות ה- AI ? קודם כול, שימור הגישה והעמדה שאני הוא המנהל של חיי והריבון של החלטותיי. כול גורם אחר נמצא שם כדי לשרת אותי ולא לנהל אותי. שנית, כן להיעזר בכול מה שנראה לי רלוונטי אבל בשיקול דעת ובעזרת היכולת להטיל ספק. שלישית, לנסות את גישת האינטגרציה -שילוב גישות, ידע, תפישות ועמדות לכדי תמונת עולם עשירה ועמוקה. רביעית, להשתמש בגישה ובכלי של "הרחבה ודיוק" ורק על בסיס ובעזרת כול אלו לקבל החלטות משמעותיות.
אז נישואים מאושרים ומסע AI מוצלח לכולנו.
הלל
