בימים אלו אנו מרבים לשמוע על בדידותם של בני תקופות החיים המאוחרות, המתבקשים שלא להתערות בסביבתם. אך הבדידות אינה מאפיינת רק את ימי התפרצות הקורונה או את המבוגרים שבינינו: הבדידות היא תחושה סובייקטיבית, המכונה המגפה של המאה.
היא מעלה את הסיכון למחלות פיזיות קשות וכרוניות, ולתופעות נפשיות כואבות, כדיכאון וחרדה, המשפיעים לא רק על איכות החיים - אלא גם על תוחלתם. ואולם מטרתו של מאמר זה אינה להתעמק בסכנות השונות של הבדידות, אלא דווקא להכיר במופעיה השונים בחיינו, בעושר גווניה וביכולת שלנו לנוע בתוכה וממנה, אל מנעד התחושות העוטפות אותה באופן תדיר וגמיש.
הבדידות אינה רק סרטן האוכל את גופנו מבפנים, אלא גם מגדלור המאותת לנו שצרכינו השתנו, שיש לנו צורך לדייק את חיינו, וכן שעלינו לאמץ עמדה רגשית המדגישה את התחושות שאינן בדידות.
משמעות הבדידות היא צורך בחברה, אך אין זה אומר צורך תמידי בקרבתם של אנשים. כולנו נעים על רצף של הלכי רוח ונפש משתנים - מבדידות כואבת ליכולת להיות לבד מבחירה, דרך זמן של סולנות, ועד לתחושת שייכות ואינטימיות עמוקה. במהלך חיינו אנו חווים את כולם. בכל רגע נתון עולה על הבמה הלך רוח אחר.
בריאות פיזית ונפשית ככלל, ותחושת שלווה ושביעות רצון מהחיים בפרט, נוצרות דרך היכולת לשמור על איזון בין הלכי הרוח השונים. לשם כך, חשוב להיות ערים להם ולהבחין ביניהם ביתר דיוק.
מילון רגשי לעבודה פנימית
רצף התחושות שבין בדידות, לבדיות, סולנות, שייכות ואינטימיות מאפשר לנו לדייק את מה שאנחנו מרגישים. לא כל שהות לבד היא בדידות, ולא כל קשר חברתי מייצר אינטימיות. ככל שנדע להבחין בין המצבים, כך נוכל לבחור טוב יותר את התנועה הרגשית והחברתית שלנו.
הבדידות מתעוררת כשמספר הקשרים שלנו נתפס מבחינתנו כלא מספק, וכאשר איכות היחסים הבינאישיים שלנו ותוכנם אינם נותנים מענה למידת האינטימיות שלה אנו משתוקקים. לעיתים אנו חשים בדידות בעקבות חוסר ביחסים אינטימיים קרובים - הרצון שיהיה לי מישהו שמכיר אותי כמו שאני, ושלידו אני יכולה להיות אני. לעיתים הבדידות מבטאת צורך בחברים לבילוי ולהעברת זמן משותף בנעימים. ולעיתים חסרה לנו קהילה שנרגיש שייכים לה.
חשוב לזהות מהו המניע לתחושת הבדידות על מנת לדייק את המענה שנעניק לעצמנו. אך חשוב לא פחות להבהיר שבדידות היא לא קלקול או תקלה. היא חלק ממנעד הרגשות הבריאים שלנו, בדיוק כמו כעס, קנאה או עצב. נכון שהיא טומנת בחובה כאב וסכנות רבות במידה שהיא נשארת בתוכנו זמן רב מדי, אך אין זו סיבה להדירה מחיינו באופן מוחלט.
לבדיותלבדיות היא מצב שבו אני נמצאת לבד עם עצמי, והסיטואציה לא מעוררת בי תחושות של בדידות. ייתכן שהשהייה לבדי מעוררת בי אי נעימות או עצב, אך אני יודעת שיש אנשים שאוכל להתחבר אליהם בבוא הזמן, או שאין לי צורך כרגע בחברה. כולנו זקוקים לזמן עם עצמנו לבד, גם אם איננו מרגישים בזמן הזה שמחה או שלווה.
סולנותסולנות היא חוויה, פעילות או מצב תודעה חיובי, המבוסס על בחירה בלבד. הסולנות מתארת זמן איכות עם עצמי, המוקדש לעיסוק שהוא משמעותי לי: זמן של יצירה, מנוחה מול הטלוויזיה, הליכה בשדות או קריאת ספר טוב. זהו הלך רוח המסב לנמצא בו הנאה, ואף מזמן אפשרות להתפתחות אישית.
סולנות מתרחשת לאורך כל החיים, אך חשוב להשקיע בה בתקופות החיים המאוחרות, כי היא שונה מהותית מתחושת הבדידות השכיחה בתקופות חיים אלו ואף מנוגדת לה - היא התחושה שאני עם עצמי וטוב לי.
שייכותיש מעט מאוד רעיונות ועקרונות המוסכמים על אנשי דעת ורוח מכל קצות העולם ומכל התחומים; הבולט שבהם הוא חשיבותה של תחושת השייכות. הצורך הבסיסי בהכרה ש"אני חלק מקבוצה ואיני לבדי" מנהל את חיינו מתחילתם ועד סופם, ומאתגר את היכולת שלנו לכונן מערכות יחסים שיעניקו לנו ביטחון ושלווה.
לפעמים תחושת השייכות פשוט שם, פועמת כמו לב. בפעמים אחרות משהו בה מתערער, ושוב לא ברור אם אנחנו חלק מחייהם של האחר או של הקבוצה. תחושת שייכות יכולה להיווצר מתוקף נסיבות החיים, הלידה או המגורים, אבל גם כתוצר של השקעה מודעת ומכוונת.
אינטימיותהאינטימיות היא תוצאה של חיבור רגשי בין בני אדם. חיבור שיש בו דיאלוג כן וגלוי, מעורבות ופתיחות הדדית. אפשר לבחון את מידת האינטימיות באמצעות שני מושגים: מסירות וביטחון. מסירות משקפת את היכולת ואת הנכונות להעניק לאחר מתוך הבנת צרכיו ורצונותיו. ביטחון משקף את חוזקו ועמידותו של הקשר גם בזמנים של חולשה, אי הסכמה או ניגוד אינטרסים.
המעבר בין הלכי הרוח
בריאות נפשית ופיזית היא כמו ריקוד. היא דורשת מאיתנו לנוע בגמישות. כמו בגוף, גם בנפש חשוב שנכיר כל עמדה רגשית לחוד, נתרגל אותה, נדע איך היא באה לידי ביטוי בחיינו, מהם המחירים שאנו עלולים לשלם עליה ומהם הרווחים שלה.
אם נתרגל בשגרה זמן איכות שלנו עם עצמנו ונדע לייצר לעצמנו עניין ומשמעות כשאנו בבית לבדנו, אז כשמוזיקת החיים תשנה את המקצב שלה, נוכל לעבור ביתר קלות מהצער על הלבדיות או הבדידות לזמן של סולנות. נדע שאנו יכולים ליפול לכאב של הבדידות, כי עוד כמה רגעים נוכל לקום ממנו.
לטובת ההיכרות עם העמדות הרגשיות השונות, אפשר למפות את מרחבי תחושות הבדידות, הלבדיות, הסולנות והשייכות שלנו באמצעות שאלות:
- איזה חוסר אני חווה בעיקר - חוסר בקשרים חברתיים, אינטימיים או קהילתיים?
- כיצד החוסר בא לידי ביטוי בחיי - עצב, כעס, תסכול, קניות רגשיות או אכילה רגשית?
- מתי היותי לבדי אינו מייצר תסמינים פיזיים ורגשיים מעיקים, אלא נשאר ניטרלי או אף חיובי?
- כיצד הגוף שלי מגיב להלכי הרוח השונים?
- מה מסייע לי לעבור מקשר יומיומי לשיח אינטימי?
- איך הקרובים לי מגיבים על זמן הסולנות שאני לוקחת לעצמי?
קשר, קשר אינטימי ושיח אינטימי
במקביל לנתינת הכבוד הראוי לזמן שלנו עם עצמנו, עלינו להבחין בין שלושה מושגים מאותה המשפחה, שאינם בהכרח חופפים: קשר, קשר אינטימי ושיח אינטימי.
קשרקשר כולל את כל מי שיש לי אליו חיבור, בזכות כל סיבה שהיא: קשר עם שכנים, קשר משפחתי או קשר על בסיס אינטרס משותף. רוב האנשים שיש לנו קשר עימם אינם אנשים שאנו מעוניינים לייצר עימם אינטימיות, אלא רק לשמור על יחסים נעימים המממשים את האינטרסים של שני הצדדים.
קשר אינטימיקשר אינטימי הוא קשר הכולל מסירות המשקפת יכולת ונכונות של האחר להבין את צרכיי, וביטחון בכך שאוכל להתבטא בחופשיות מבלי שהאחר יסתייג ממני, ימתח עליי ביקורת או יפנה לי גב - גם אם יהיו בינינו אי הסכמה מהותית או ניגוד אינטרסים.
שיח אינטימישיח אינטימי הוא אותם רגעים קטנים או גדולים שבהם אני מניחה את לבי בידיים שאינן שלי. זהו שיח שיש לי בו מקום לבטא את עצמי ולשמוע את האחר מבטא את עצמו. הוא יכול להתקיים גם עם מי שאין לי איתו כל קשר מעבר לכאן ועכשיו של השיח.
היכולת ליצור שיח אינטימי חשובה לא פחות מאחזקתן של מערכות יחסים אינטימיות. שיח אינטימי מחזק את ביטחוננו ביכולתנו להמשיך ליצור קשרים בעתיד שירחיקו את תחושת הבדידות.
כנות במקום אוטומט
מי שחש צורך בהרחבת הקשרים האינטימיים שלו אך יצירת חברויות חדשות "גדולה עליו", יוכל להתחיל לתרגל תקשורת כנה עם אנשים הנקרים בדרכו והמסקרנים אותו. תקשורת כנה היא ההפך מתקשורת המבוססת על ססמאות: "הכול בסדר", "תמיד יכול להיות יותר גרוע" או "ברוך השם".
כשאנו שולפים באופן אוטומטי את הססמה, האחר אינו יודע מה שלומנו באמת, וקשה לפתח משם שיחה משמעותית. לעומת זאת, שיחה כנה מבוססת על אמון, פתיחות והקשבה - לא רק לאחר, אלא בראש ובראשונה לעצמי.
הדרך לרכישת חברים, בעיקר בשלבי חיים מאוחרים, דורשת מאיתנו להשיל מסכות ולהדגיש תכונות כמו חיבור לעצמי, אותנטיות, פתיחות, כנות, קבלה והצגה של עצמי כפי שאני.
בחירה מחודשת במערכות יחסים
משך הזמן שהאחר נכח בחיי אינו מעיד על משמעותו עבורי. על מנת שתהיה בנו מוטיבציה לנוע מהבדידות או מהלבדיות, חשוב שהחברים שלנו יתאימו לנו והחברותא שלהם תמשוך ותפתה אותנו. עלינו לשאול את עצמנו: האם הסביבה החברתית שלנו מתאימה לערכים ולנורמות שאנחנו מעוניינים לחיות לאורם?
כיום, בעיקר לאחר שנות העבודה הפורמליות, נפתח לפנינו מנעד חברתי מגוון. אנחנו יכולים להכיר חברים חדשים ברשת, בטיולים, בחוגים, בלימודים או במסגרות התנדבותיות, ולבחור באלה המתאימים יותר לדרך החיים הנכונה לנו. חשוב שנשאל את עצמנו באיזו מידה אנחנו מרשים לעצמנו באמת לבחור כעת.
אם נדע לשחרר קשרים שפג תוקפם, יתפנה לנו מקום לקשרים רלוונטיים יותר. בחירה מודעת כזו חשובה בכל גיל, ובמיוחד בתקופות חיים מאוחרות.
מסכים, קשרים והאחריות שלנו
בימים אלו לא ניתן לדבר על תקשורת מבלי להתייחס אל המדיות הטכנולוגיות השונות. יש להן פוטנציאל לקרב בין אנשים, או לעשות אותם בודדים יותר. האחריות היא עלינו - תלוי איך נשתמש במדיה.
אם נשתמש בה כצופים פאסיביים, בעיקר כדי לראות דברים של אחרים ולא נביא לתוכה את עצמנו, לא נתחבר אל האחרים. אם נצליח להביא את עצמנו לידי ביטוי גם במדיות הטכנולוגיות, זה יזכיר לנו שאנו חלק ממשהו גדול יותר, נחווה חוויה אנושית עשירה יותר ונייצר קשרים חדשים שיכולים להיות בבוא היום גם מעבר למסך.
מבט מסכם
המרחב שהעניקה לנו מגפת הקורונה הוא הזדמנות לתרגל את המעבר בין מנעד התחושות הקשורות לקשר עם אחרים: בדידות, לבדיות, סולנות, שייכות ואינטימיות. התנועה על הרצף בין הלכי הרוח השונים מתרחשת באופן טבעי ולעיתים אף בלתי נשלט.
לטובת הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, רצוי לבחון כמה אנו שוהים בכל אחד מהלכי רוח אלה, והאם אנו חווים את כל מגוון התחושות באופן שעבורנו הוא מספק ומאוזן. האחריות על חוויה מגוונת ומאוזנת היא עלינו בלבד - בשגרה ובימי משבר.
תהליכי האיזון והגיוון דורשים מאיתנו לגייס אומץ ותעוזה ללכת בעקבות רחשי הלב, ופתיחות לראות כל מפגש אנושי - אקראי או מתוכנן, גדול או קטן - כאפשרות לשלב בחיינו אדם אחר, שיראה אותנו ושאנחנו נראה אותו, שייגע בנו ושאנחנו ניגע בו. לשם כך נדרשת אמונה שבני האדם הם ביסודם טובים, והם מעוניינים, בדיוק כמונו, בקשר אנושי.